טיפול אונקוליטי חדש רותם נגיף הרפס מהונדס כדי לתקוף את הגידול ולעורר מחדש את מערכת החיסון. האישור המואץ של ה-FDA פותח אפשרות טיפולית חדשה לחולי מלנומה שמחלתם התקדמה למרות טיפול במעכבי PD-1 .
ב־6 באוגוסט 2026 העניק ה־FDA אישור מואץ ל־TUDRIQEV™ (vusolimogene oderparepvec-wtpg), בשילוב עם ,,ivolumab לטיפול במבוגרים עם מלנומה עורית מתקדמת שאינה ניתנת לניתוח, לאחר התקדמות המחלה במהלך טיפול קודם המבוסס על חסימת PD-1 .
מאחורי האישור עומדת גישה טיפולית יוצאת דופן: TUDRIQEV הוא נגיף אונקוליטי חי ומהונדס גנטית, המוזרק ישירות לתוך הגידול. שם הוא מתרבה, גורם להרס תאי הסרטן ובמקביל מסייע להפוך את הגידול למטרה בולטת יותר עבור מערכת החיסון.
למה בכלל צריך טיפול חדש במלנומה?
הכנסת האימונותרפיה שינתה באופן דרמטי את הטיפול במלנומה מתקדמת. בניגוד לכימותרפיה, שמטרתה לפגוע ישירות בתאים המתחלקים במהירות, אימונותרפיה מנסה לרתום את מערכת החיסון של המטופל עצמו כדי לזהות ולהשמיד את תאי הסרטן.
אחת הקבוצות החשובות בתחום היא מעכבי נקודות הבקרה החיסוניות – Immune Checkpoint Inhibitors.
אבל מהן אותן “נקודות בקרה“?
מערכת החיסון מצוידת במנגנוני בלימה טבעיים שתפקידם למנוע מתאי החיסון לפעול בעוצמה מוגזמת ולפגוע ברקמות בריאות. אחד ממנגנוני הבלימה האלה הוא ,,D-1 – Programmed Cell Death Protein 1 קולטן הנמצא בין היתר על פני תאי T .
כאשר PD-1 נקשר לליגנדים שלו, ובעיקר PD-L1 מתקבל בתא T אות מעכב שמפחית את פעילותו. תאי גידול רבים מנצלים מנגנון טבעי זה לטובתם: הם מבטאים PD-L1 וכך למעשה “לוחצים על הבלם” של תאי T ומסייעים לגידול להתחמק מהתגובה החיסונית.
תרופות מסוג anti-PD-1 ובהן nivolumab , חוסמות את הקשר הזה ובכך מסירות חלק מהבלימה ומאפשרות לתאי T לחזור ולפעול נגד הגידול.
הבעיה היא שלא כל המטופלים מגיבים, ובחלק מהחולים המחלה מתקדמת גם לאחר תגובה ראשונית. לאחר שמלנומה הופכת עמידה לטיפול המבוסס על anti-PD-1 , האפשרויות הטיפוליות מצטמצמות.
וכאן נכנס TUDRIQEV.
מהו TUDRIQEV וכיצד הוא פועל?
TUDRIQEV שייך לקבוצה הנקראת נגיפים אונקוליטיים- – Oncolytic Viruses
מדובר בנגיפים שנבחרו או הונדסו כך שיוכלו לחדור לתאים סרטניים, להתרבות בתוכם ולגרום להרס שלהם, תוך ניסיון לצמצם את הפגיעה בתאים בריאים.
TUDRIQEV מבוסס על נגיף הרפס מסוג HSV-1 שעבר הנדסה גנטית. השינויים שנעשו בו נועדו לאפשר פעילות מועדפת בתוך תאי הגידול ולהפחית תכונות של הנגיף הקשורות לגרימת מחלה.
לאחר שהנגיף מוזרק ישירות לנגע הסרטני הוא חודר לתאי הגידול, מתרבה בתוכם ובסופו של דבר גורם ל־lysis – פירוק והרס של התא הסרטני.
אבל דווקא מה שקורה לאחר הרס התא הוא חלק מרכזי ברעיון הטיפולי.
פירוק התא גורם לשחרור אנטיגנים של הגידול – מעין “טביעות אצבע” מולקולריות של התא הסרטני – יחד עם אותות דלקתיים. מערכת החיסון יכולה לזהות אותם, ותאים מציגי אנטיגן יכולים להציג את האנטיגנים לתאי T ולעודד תגובה חיסונית נגד הגידול.
בנוסף, הנגיף תוכנן לבטא GM-CSF – Granulocyte-Macrophage Colony-Stimulating Factor ..חלבון המעודד גיוס והבשלה של תאים המשתתפים בהצגת אנטיגנים ובהפעלת התגובה החיסונית.
הוא גם מבטא חלבון fusogenic, המעודד איחוי בין תאים ועשוי להגביר את ההרס המקומי של תאי הגידול.
במילים פשוטות, TUDRIQEV מנסה להפוך את הגידול עצמו למעין “חיסון מקומי” נגד הסרטן – להרוס תאים סרטניים ובאותו הזמן לחשוף את מערכת החיסון לאנטיגנים שלהם.
אז למה ממשיכים לתת nivolumab
זהו אחד החלקים המעניינים בשילוב.
TUDRIQEV נועד לגרום להרס תאי הגידול, לשחרור אנטיגנים ולהגברת הפעילות החיסונית בסביבת הגידול.
אבל גם לאחר הפעלה זו, מסלול PD-1 עלול להמשיך לבלום את תאי T .
Nivolumab חוסם את PD-1 ומסיר את הבלם, בעוד TUDRIQEV מנסה לספק למערכת החיסון מטרה ברורה יותר לתקיפה.
לכן שתי התרופות פועלות במנגנונים שונים אך משלימים.
מחקר IGNYTE – הנתונים שהובילו לאישור
האישור המואץ התבסס על מחקרIGNYTE מחקר רב-מרכזי פתוח שכלל מטופלים עם מלנומה מתקדמת שאינה ניתנת לניתוח, שמחלתם התקדמה לאחר טיפול קודם
ב־anti-PD-1.
במחקר נכללו 140 מטופלים. אוכלוסיית היעילות המרכזית כללה 91 מטופלים שלהם היה לפחות נגע אחד שלא הוזרק ישירות ב-TUDRIQEV.
מדוע זה חשוב?
אם רק הגידול שאליו הוזרק הנגיף היה מתכווץ, ניתן היה לייחס זאת בעיקר להרס מקומי. תגובה גם בנגעים שלא קיבלו את הנגיף עשויה להעיד על תגובה חיסונית מערכתית – כלומר, מערכת החיסון שהופעלה במקום אחד מסוגלת לפעול גם נגד תאי גידול באתרים אחרים בגוף.
שיעור התגובה האובייקטיבית, ORR – Objective Response Rate עמד על 24.2%. ORR הוא שיעור המטופלים שבהם נצפתה הקטנה משמעותית ומוגדרת מראש של היקף הגידול – תגובה מלאה או חלקית.
כלומר, כמעט אחד מכל ארבעה מטופלים השיג תגובה אובייקטיבית.
גם משך התגובה חשוב DOR – Duration of Response הוא פרק הזמן שבו התגובה לטיפול נשמרת לאחר שהושגה. משך התגובה החציוני במחקר היה 14.1 חודשים, נתון משמעותי באוכלוסיית מטופלים שכבר חוותה התקדמות לאחר אימונותרפיה.
כיצד ניתן הטיפול?
בניגוד לרוב התרופות האונקולוגיות הסיסטמיות, TUDRIQEV ניתן בהזרקה ישירה לתוך הגידול .. Intratumoral Injection
ניתן להזריק אותו לנגעים עוריים ותת-עוריים וכן לנגעים עמוקים יותר שניתן להגיע אליהם בהנחיית הדמיה.
נפח ההזרקה נקבע בהתאם לגודל הנגע, עד לנפח כולל מרבי של 10 מ”ל בכל טיפול. ההזרקות ניתנות אחת לשבועיים במשך שמונה מנות רצופות, והטיפול ב־nivolumab ניתן במקביל בהתאם למשטר המאושר.
ומה לגבי תופעות הלוואי?
תופעות הלוואי השכיחות כוללות עייפות, חום, צמרמורות, כאבי שרירים ושלד, בחילות, שלשול, תגובות באזור ההזרקה, כאבי ראש, שיעול, תסמינים דמויי שפעת, פריחה, הקאות, גרד וכאבי מפרקים.
אולם במקרה של TUDRIQEV יש היבט נוסף שחשוב במיוחד לצוות הרפואי: מדובר בנגיף חי ומהונדס גנטית.
לכן קיימות הנחיות מיוחדות לטיפול בתכשיר ולמניעת חשיפה מקרית. יש להימנע ממגע ישיר עם אזורי ההזרקה, חבישות או חומרים שעלולים להיות מזוהמים, ויש לשים לב גם לאפשרות של זיהום הרפטי או הפעלה מחדש של הרפס.
אישור מואץ – מה זה בעצם אומר?
ה־FDA העניק ל־TUDRIQEV Accelerated Approval אישור מואץ.
מסלול זה מאפשר לאשר טיפול למחלה קשה על סמך מדד שמנבא תועלת קלינית, עוד לפני שקיימים נתונים מלאים המוכיחים למשל הארכת הישרדות.
במקרה הנוכחי, האישור התבסס בעיקר על שיעור התגובה ומשך התגובה.
לכן זה עדיין אינו סוף הסיפור: המשך האישור מותנה באימות התועלת הקלינית במחקר מאשר. מחקר Phase 3 IGNYTE-3 נועד לספק נתונים נוספים על יעילות השילוב של TUDRIQEV ו־nivolumab
ומה חשוב לרוקח לדעת?
TUDRIQEV ממחיש עד כמה ההגדרה המסורתית של “תרופה” משתנה. כאן התרופה היא למעשה נגיף חי שעבר הנדסה גנטית, והוא נועד לפעול בשתי חזיתות: להרוס ישירות תאי סרטן ובמקביל להפוך את הגידול למקור של אנטיגנים שיכולים לעורר תגובה חיסונית.
חשוב לזכור גם את חלוקת התפקידים בשילוב: TUDRIQEV מנסה לחשוף את הגידול ולהפעיל את מערכת החיסון, nivolumab מסיר את בלם ה־PD-1 שמגביל את פעילות תאי. T
השורה התחתונה: במקום להסתפק בניסיון להסיר את הבלמים ממערכת החיסון, TUDRIQEV מוסיף אסטרטגיה אחרת – להיכנס ישירות אל הגידול, לפרק אותו מבפנים, לחשוף את האנטיגנים שלו ולנסות לגרום למערכת החיסון לזהות מחדש את הסרטן כמטרה לתקיפה.
