חסרים תזונתיים בקרב מטופלים הנוטלים זריקות לטיפול בהשמנה: מנגנונים, סיכונים והמלצות קליניות עדכניות

השימוש באגוניסטים לקולטן GLP-1 ובאגוניסטים הכפולים ל GLP-1/GIP כגון סמגלוטייד וטירזפטייד, חולל מהפכה בטיפול בהשמנה. תרופות אלו מאפשרות ירידה משמעותית במשקל ומשפרות מגוון מדדים קרדיו-מטבוליים, אך במקביל יוצרות אתגר תזונתי חדש. הירידה החדה בצריכת המזון, בשילוב תופעות לוואי במערכת העיכול, עלולה להוביל לצריכה בלתי מספקת של רכיבי תזונה חיוניים ולהאיץ אובדן מסת שריר. לפיכך, לצד הטיפול התרופתי נדרש מעקב תזונתי מובנה, במטרה למנוע חסרים ולשמר את היתרונות המטבוליים של הירידה במשקל.

כיצד פועלות התרופות?

הורמוני האינקרטינים מופרשים מהמעי לאחר האכילה ותורמים לוויסות רמות הגלוקוז, לירידה ברעב ולהפחתת חשקים, וכן להגברת תחושת השובע. במקביל, התרופה מאטה את קצב התרוקנות הקיבה, כך שהמזון נשאר בקיבה זמן ארוך יותר ונוצרת תחושת מלאות ממושכת לאחר הארוחה. מנגנון זה תורם משמעותית להפחתת צריכת האנרגיה, אך גם מסביר את שכיחות תופעות הלוואי הגסטרואינטסטינליות, כגון בחילות, הקאות, עצירות ושלשולים.

מדוע מתפתחים חסרים תזונתיים?

קיימים מספר מנגנונים התורמים להתפתחות חסרים:

• ירידה בכמות המזון הנצרכת: מחקרים מראים כי צריכת האנרגיה עשויה לרדת בעד כ-40%. פחות מזון פירושו פחות ויטמינים, מינרלים וחלבון לגוף.
• תופעות לוואי במערכת העיכול: בחילות, הקאות, שובע מוקדם ושינויים בהעדפות המזון גורמים לעיתים לדילוג על ארוחות ואף להימנעות מקבוצות מזון שלמות.
• חסרים קיימים עוד לפני תחילת הטיפול: בקרב אנשים החיים עם השמנה ישנה שכיחות גבוהה של צריכה לא מספקת של מיקרונוטריינטים וכן מצב דלקתי כרוני, הפוגע בזמינות הביולוגית של ויטמינים ומינרלים מסוימים, ביניהם ויטמין D וברזל. הטיפול התרופתי עלול להעמיק חסרים קיימים אלו.

החסרים נפוצים העיקריים כוללים:

ויטמין D וסידן: בקרב מטופלים עם השמנה, שיעור החסרים בויטמין D גבוה מהאוכלוסיה הכללית. בנוסף, הפחתת צריכת הסידן מהמזון ואי הגעה ליעד הצריכה היומית המומלצת עלול להשפיע לרעה על בריאות העצם, במיוחד בתקופה של ירידה מהירה במשקל.

ויטמיני B: חסרים בוויטמין ,B12 חומצה פולית ותיאמין (B1) תוארו במספר מחקרים, בעיקר בקרב מטופלים עם צריכת מזון ירודה או הקאות ממושכות. רכיבים אלו חיוניים לתפקוד מערכת העצבים, ליצירת כדוריות דם אדומות ולמטבוליזם של אנרגיה.

ברזל, אבץ ומגנזיום: ירידה בצריכת מזון מן החי ודגנים מלאים עלולה להוביל למחסור במינרלים אלו.

במחקר שבחן צריכה תזונתית של 69 מטופלים הנוטלים זריקות GLP-1RA  במשך לפחות חודש מצאו צריכה לא מספקת של ברזל, מגנזיום, סידן, וויטמיני A, D ו E , וכן של סיבים תזונתיים וחלבון.

תופעות לוואי ותרומתן להיווצרות חסרים תזונתיים

תופעות הלוואי השכיחות ביותר בטיפול בתרופות ממשפחת ה GLP-1 הן גסטרואינטסטינליות, וכוללות בעיקר בחילות (25-44%), שלשולים (19-30%), הקאות (8-24%), עצירות (17%–24%) וכאבי בטן (9-20%). תופעות אלו נובעות הין היתר מעיכוב בריקון הקיבה, נוטות להופיע בשכיחות גבוהה יותר בשבועות הראשונים של הטיפול ובעת העלאת מינון, ולרוב מדווחות ברמת חומרה מתונה עד בינונית.  הקשר לחסרים תזונתיים הוא משמעותי: דיכוי התיאבון יחד עם תופעות הלוואי במערכת העיכול כמו שלשולים והקאות עלולים לפגוע הן בצריכה והן בספיגה של רכיבי תזונה חיוניים ולהחמיר חסרים תזונתיים קיימים. כמו כן, תופעות לוואי גסטרואינטסטינליות בדרגה בינונית או חמורה נמצאו קשורות לעלייה בסיכון להפסקת הטיפול, מה שעלול להוביל לעליה חוזרת במשקל.

על פי מחקר רטקוספקטיבי שכלל 125,474 מבוגרים הנוטלים תרופות ממשפחת ה GLP-1, מעל מחציתם (53.6%) הפסיקו את הטיפול התרופתי כעבור שנה ו 72.2% הפסיקו כעבור שנתיים, כאשר תופעות הלוואי ועלות הטיפול היו הסיבות המדווחות השכיחות ביותר להפסקת הטיפול.

חשוב לציין כי ניתן לנהל, להפחית משמעותית ואף למנוע חלק מתופעות הלוואי באמצעות ייעוץ תזונתי-התנהגותי מותאם על ידי דיאטנית המתמחה בכך, ויתכן כי ישנה תועלת לשילוב של אנזימי עיכול ופרוביוטיקה, אך נדרשים מחקרים נוספים להוכחת היעילות ולקביעת המינון האפקטיבי.

המלצות למעקב, למניעה ולטיפול

הגישה המומלצת כיום כוללת הערכה אישית, ניטור שוטף והתערבות מוקדמת לאיתור, מניעה וטיפול בחסרים תזונתיים. בהיעדר מחקרים קליניים המבססים פרוטוקול טיפולי מובנה למעקב סטטוס תזונתי בשלב זה, מומלץ להפעיל שיקול דעת בהתאם להקשר הקליני ולזמינות המשאבים.

על פי נייר העמדה בנושא “הליווי התזונתי במהלך טיפול תרופתי מבוסס-אינקרטינים להשמנה” שפורסם ב 7.2026 מטעם עמותת עתיד – עמותת הדיאטנים והתזונאים בישראל, מומלץ לבצע ניטור ומעקב אחר מדדים הכוללים רמות של ויטמין B12 , חומצה פולית, תיאמין, ויטמינים מסיסי שומן(A,D,E,K)  וכן מינרלים כמו ברזל, נחושת, אבץ, מגנזיום וסידן, ולמדדים נוספים בהתאם להערכה הקלינית.

חשוב לשים לב לסימנים המעידים על חסרים תזונתיים הכוללים בין היתר עייפות מוגברת, נשירת שיער, יובש, קילוף או גרד בעור, חולשת שרירים, עיכוב בריפוי פצעים והופעה של חבורות (שטפי דם) בקלות או ללא סיבה ברורה, וכן לאוכלוסיות מיוחדות בסיכון כגון גיל מבוגר, דפוסי אכילה מגבילים או חוסר בטחון תזונתי.

יש לציין כי טיפול מונע הינו עדיף על פני טיפול בחסר קיים, שעשוי להיות מאובחן בשלב מאוחר בו ישנה פגיעה בתפקוד ובאיכות החיים של המטופל, ולעיתים אף פגיעות בלתי הפיכות. לכן מומלץ לשקול מתן תוסף מולטי-ויטמין ומינרל, במיוחד בקרב אוכלוסיות בסיכון לתת-תזונה, צריכה תזונתית נמוכה, או תסמינים מתמשכים במערכת העיכול, תוך התאמה אישית ולא כתחליף לתזונה מאוזנת.

לסיכום

טיפול תרופתי מבוסס-אינקרטינים מהווה פריצת דרך משמעותית בטיפול בהשמנה, אולם יעילותם אינה נמדדת רק במספר הקילוגרמים שאבדו. הירידה הדרמטית בצריכת המזון יוצרת סיכון ממשי להתפתחות חסרים תזונתיים, אובדן מסת שריר ומחלות הנלוות לירידה במשקל.

לפיכך, הטיפול התרופתי צריך להשתלב במסגרת טיפול רב-תחומי הכולל רופא, דיאטנית קלינית ואנשי מקצוע נוספים. הערכה תזונתית מוקדמת, ניטור מעבדתי, הקפדה על צריכת חלבון מספקת, תזונה צפופת רכיבים תזונתיים מזינים ומגוונים, פעילות גופנית מותאמת ושימוש מושכל בתוספי תזונה לפי הצורך הם המפתח למיצוי היתרונות של הטיפול התרופתי תוך מניעת סיבוכים ושמירה על בריאות המטופל לאורך זמן.