פעילות גופנית נתפסת בדרך כלל כחלק מהמלצות אורח החיים למטופלים עם מחלות לב, אך מחקר NEXAF שהוצג בכנס ESC 2026 במינכן מציע לה תפקיד משמעותי יותר בטיפול בפרפור פרוזדורים. תוכנית אימון מותאמת שנמשכה שנה הפחיתה ב־45% את נטל הפרפור, שיעור הזמן שבו המטופלים נמצאו בפרפור, לעומת טיפול רגיל. במקביל נצפו שיפור בכושר הלב־ריאה וירידה באשפוזים.
פרפור פרוזדורים (Atrial Fibrillation, AF) הוא הפרעת הקצב השכיחה ביותר, ושכיחותו ממשיכה לעלות. מעבר לתסמינים כמו דפיקות לב, קוצר נשימה, עייפות וסחרחורת, המחלה קשורה לעלייה בסיכון לשבץ, לאי־ספיקת לב ולאשפוזים. הטיפול כולל, בהתאם למטופל, נוגדי קרישה, תרופות לשליטה בקצב או בדופק, ולעיתים אבלציה. במקביל, ההנחיות מדגישות טיפול בגורמי סיכון ושינוי אורח חיים, אך דווקא פעילות גופנית מובנית עדיין אינה מיושמת במידה מספקת.
פער בין ההנחיות למציאות
לדברי החוקר הראשי, ד״ר Bjarne Nes מהאוניברסיטה הנורבגית למדע וטכנולוגיה, למרות המלצות ההנחיות רק כ־1 מכל 10 מטופלים מתאימים מופנה לשיקום המבוסס על פעילות גופנית. אחת הסיבות היא שהמחקרים הקודמים היו בדרך כלל קטנים וקצרי טווח, ובמרביתם נטל הפרפור לא נמדד באופן רציף.
מחקר NEXAF נועד להתמודד עם הפער הזה. במחקר, שנערך בשלושה מרכזים בנורבגיה, השתתפו 295 מטופלים עם פרפור שאינו קבוע ורמת פעילות גופנית נמוכה מההמלצות המקובלות. גילם הממוצע היה 64 שנים ו־30% היו נשים. המשתתפים חולקו באקראי ביחס 1:1 לתוכנית פעילות גופנית למשך שנה או לטיפול רגיל ללא תוכנית אימון מובנית.
שמונה אימונים בפיקוח – ואז הביתה
ההתערבות תוכננה כך שתהיה ניתנת ליישום גם מחוץ למסגרת מחקרית אינטנסיבית. במהלך ארבעה עד שישה השבועות הראשונים עברו המשתתפים שמונה אימונים בעצימות גבוהה תחת פיקוח. לאחר מכן עבר מרכז הכובד לאימון ביתי, עם ניטור והדרכה מרחוק באמצעות שעון חכם, אפליקציה ופלטפורמה אינטרנטית.
לכל המשתתפים הושתל cardiac monitor תת־עורי, שאפשר מעקב רציף אחר קצב הלב לאורך שנת המחקר. זהו הבדל חשוב לעומת הסתמכות על דיווח עצמי או בדיקות ECG נקודתיות: החוקרים יכלו לחשב באופן ישיר את אחוז הזמן שבו כל מטופל היה בפרפור.
למחקר היו שתי תוצאות ראשיות: נטל הפרפור לאורך שנת המעקב והשינוי במדד AFEQT – Atrial Fibrillation Effect on Quality of Life, שאלון ייעודי המעריך את השפעת הפרפור על איכות החיים.
כמעט חצי מהזמן בפרפור
לאחר שנה נמצא כי המטופלים בקבוצת הפעילות הגופנית שהו בפרפור במשך 3.9% מזמן המעקב, לעומת 7.1% בקבוצת הטיפול הרגיל. מדובר בירידה יחסית של 45% בנטל הפרפור, שהייתה מובהקת סטטיסטית (p=0.016).
עם זאת, התמונה הייתה מורכבת יותר כאשר נבחנה איכות החיים. ציון AFEQT השתפר ב־5.6 נקודות בקבוצת ההתערבות וב־4.4 נקודות בקבוצת הביקורת, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות (p=0.43). כלומר, הירידה האובייקטיבית בזמן שבו הלב היה בפרפור לא תורגמה במחקר לשיפור נוסף ומובהק במדד איכות החיים הספציפי למחלה.
בתוצאות המשניות נרשם שיפור בכושר הלב־ריאה ובדופק במנוחה. בנוסף, החוקרים דיווחו על ירידה של 37% בכלל האשפוזים ועל ירידה של 46% באשפוזים הקשורים לפרפור פרוזדורים. לדברי Nes, המודל ההיברידי – תקופה קצרה של פיקוח ולאחריה אימון ביתי עם תמיכה דיגיטלית, דרש משאבי כוח אדם צנועים יחסית והיה ישים מבחינה קלינית.
פעילות גופנית אינה מרשם אחיד
הנתונים אינם אומרים שכל מטופל עם פרפור צריך להתחיל מיד אימון בעצימות גבוהה. אוכלוסיית המחקר הייתה מוגדרת: המטופלים היו בלתי פעילים יחסית, סבלו מפרפור שאינו קבוע וטופלו בשלושה מרכזים בנורבגיה. רק 30% מהמשתתפים היו נשים. מומחים חיצוניים ציינו כי יש צורך לשחזר את הממצאים באוכלוסיות מגוונות יותר ולאורך תקופות ארוכות יותר.
בנוסף, מטופלים רבים חוששים שפעילות גופנית תגרום לאירוע פרפור או תחמיר דפיקות לב, קוצר נשימה או סחרחורת. לכן המסר אינו ״פשוט להתאמן יותר״, אלא לבנות תוכנית אישית לאחר הערכה רפואית, להתחיל במידת הצורך תחת פיקוח ולהתקדם בהדרגה לפעילות עצמאית.
איפה NEXAF משתלב בטיפול בפרפור?
NEXAF הוצג לצד מחקרים נוספים שבחנו אסטרטגיות שונות לטיפול בפרפור. במחקר PVI-SHAM-AF, למשל, אבלציה בצנתר הפחיתה הישנות של פרפור לעומת פרוצדורת דמה, 73% מהמטופלים היו ללא פרפור לאחר שישה חודשים לעומת 52% בקבוצת הדמה, אך לא נמצא יתרון מובהק באיכות החיים הקשורה לפרפור. הממצא מדגיש עד כמה הקשר בין מדדים אובייקטיביים של קצב הלב לבין התחושה הסובייקטיבית של המטופל אינו תמיד ישיר.
עבור הרוקח, המחקר מחזק תפיסה רחבה יותר של הטיפול בפרפור פרוזדורים. לצד נוגדי קרישה, תרופות אנטי־אריתמיות, טיפול בלחץ דם ובמחלות נלוות, יש מקום לשיחה גם על פעילות גופנית מובנית ובטוחה. חשוב במיוחד להימנע מהמלצה כללית שאינה מותאמת למטופל, ולוודא שמטופלים סימפטומטיים או כאלה המבקשים להעלות משמעותית את עצימות האימון עוברים הערכה מתאימה.
NEXAF אינו הופך פעילות גופנית לתחליף לטיפול התרופתי או לאבלציה. הוא כן מצביע על האפשרות שפעילות גופנית מותאמת, מנוטרת ומתמשכת יכולה להיות רכיב טיפולי של ממש – כזה שמפחית את הזמן שבו המטופל נמצא בפרפור ואף עשוי לצמצם אשפוזים. השאלה הבאה היא כיצד להפוך את המודל הזה ממחקר קליני לשגרת טיפול נגישה ורחבה.
