חוקרים הצליחו לשפר את מצבה של חולה במחלה נוירולוגית נדירה מאוד, בעזרת תרופה שהותאמה לה אישית.
מחלות נדירות הן מחלות, גנטיות ברובן, שחולים בהן רק אנשים מעטים. הגדרתן משתנה ממדינה למדינה; בישראל מוגדרת מחלה נדירה כמחלה שחולה בה פחות מאדם אחד לכל 10,000 תושבים – כלומר פחות ממאה חולים בישראל. כיום מוכרות כ-8,000 מחלות נדירות, ולפי הערכה מהשנים האחרונות, בעולם כולו ישנם רבע מיליארד עד חצי מיליארד חולים שסובלים מאחת מהן. אך גם בתוך אלפי המחלות הנדירות, יש מחלות נדירות במיוחד: אלו הן מחלות שהמוטציות שגורמות להן – אותם שינויים גנטיים שמובילים למחלה – התגלו רק אצל חולים ספורים בכל העולם, ולעיתים חולה אחת או אחד בלבד.
זהו המקרה של סוזנה רוזן, ילדה בת תשע שחולה במחלה הנדירה KAND, ראשי תיבות של KIF1A Associated Neurological Disorder. החלבון KIF1A הוא מנוע מולקולרי – מנגנון שממיר אנרגיה כימית לאנרגיית תנועה. הוא משמש להנעת מולקולות ואברונים (איברים תוך-תאיים) לאורך השלוחות של תאי העצב. כאשר החלבון אינו תקין, פעילות תאי העצב נפגעת. החולים במחלה חווים רגישות מוגברת למגע, תחושות נימול או כאב בשל התנוונות מערכת העצבים, אפילפסיה, בעיות ראיה, בעיות קוגניטיביות, קשיי תנועה עד כדי אפיזודות שיתוק קצרות, ונפילות רבות שעלולות לגרום שברים בעצמות. המוטציה של סוזנה נדירה מאוד, ונמצאה עד כה אצל שמונה חולים בעולם בלבד. לכל אחד מאיתנו יש שני עותקים של כל גן; אצל סוזנה, בגן שאחראי לייצור החלבון KIF1A יש עותק אחד תקין והשני מכיל מוטציה. המוטציה הזו גורמת לייצור חלבון פגום, שפוגע גם בפעילות החלבון התקין.
לפרק רק חלק
בקבוצת המחקר של וונדי צ'ונג (Chung) מאוניברסיטת קולומביה טיפלו בסוזנה באמצעות טיפול ASO-RNA, ראשי תיבות של anti-sense oligonucleotide-RNA. מאמר על שנת הטיפול הראשונה פורסם לאחרונה בכתב העת Nature Medicine. מולקולות ASO הן מולקולות סינתטיות קצרות, שיכולות להיקשר למולקולת RNA שליח – כלומר, מולקולת RNA שמכילה מידע לייצור חלבון. בשלב הזה מופעל מנגנון שמפרק את ה-RNA השליח, כך שהחלבון לא נוצר.
החוקרים יצרו מולקולת ASO שנקשרת רק למולקולת ה-RNA השליח הפגוע, אך לא ל-RNA השליח התקין. ניסויים בתרבית של תאי עצב שנלקחו מסוזנה – ולפיכך מכילים את אותה מוטציה – הראו שהמולקולה אכן גרמה לפירוק ה-RNA השליח עם המוטציה, אך לא פגעה ב-RNA השליח שנוצר מהגן התקין. החלק הבא בתהליך היה להזריק את המולקולה לתוך עמוד השדרה של סוזנה, כך שתגיע אל העצבים בחוט השדרה ובמוח. תחילה היא קיבלה מינון נמוך של 20 מיליגרם, ובכל כמה חודשים העלו את המינון, עד שהגיע לפי ארבעה מהמינון ההתחלתי.
שיפור מעודד
התוצאות היו מרשימות מאוד. לדוגמה, לפני הטיפול חוותה סוזנה התקפי שיתוק קצרים בין מאה לשלוש מאות פעמים ביום, שנמשכו 240-14 שניות. לאחר הזריקה האחרונה, המספר ירד לשלושים התקפים ביום בלבד, ומשם צנח לשניות בודדות. גם מספר הנפילות מדי יום הצטמק דרמטית: מעשר עד ארבעים נפילות ביום לשבע לכל היותר; היו גם ימים רבים נטולי נפילות לחלוטין. גם ההליכה, הדיבור והיכולת הקוגניטיבית של סוזנה השתפרו. הוריה דיווחה על שיפור ביכולותיה החברתיות ובאיכות חייה.
לצד זאת, החוקרים מציינים במאמר שהטיפול לא נתן מענה לחלק מהצרכים של סוזנה – ביניהם בעיות זיכרון, כאבים בכפות הרגליים וקושי בהליכה – ועל כן רצוי להמשיכו או לשפרו. מבחינת מערך המחקר, ניסויים בכמה מינונים, באופן מתן הטיפול או בפרמטרים אחרים הם בעייתיים מוסרית ומעשית גם יחד כשמדובר בחולה יחידה. אף על פי כן, הצלחתו היחסית של הטיפול מאששת את יעילות הטיפול ב-ASO-RNA, והחוקרים כתבו שהם מתכננים לטפל בחולי KAND נוספים בעזרת הטכנולוגיה הזו.
מאת: דר' גל חיימוביץ'
באדיבות מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
https://davidson.weizmann.ac.il/
