מידע שנאסף במשך 25 שנים במסגרתו של ה- Stockholm Breast Cancer Studyשימש להשוואת חולות שטופלו בטמוקסיפן וקבוצת הביקורת, על מנת להעריך את שיעורי הישנות וההישרדות בטווח הארוך.
נמצא כי גידולים קטנים הדגימו שיעורי הישנות נמוכים יותר בהשוואה לגידולים גדולים, כמו גם גידולים low grade בהשוואה ל-high grade. סטטוס הרצפטור לפרוגסטרון וסטטוס ה-Ki-67 לא השפיעו על שיעורי ההישנות. החוקרים מצאו כי טיפול בטמוקסיפן הפחית את שיעורי הישנות המחלה לאורך 25 שנים בקרב חולות עם גידולים גדולים, אך לא קטנים, ובקרב חולות עם גידולים low grade, אך לא high grade, בקרב חולות חיוביות לרצפטור לפרוגסטרון, אך לא בקרב חולות שליליות לרצפטור, ובקרב חולות חיוביות ל-Ki-67, זאת בהשוואה להיעדר טיפול בטמוקסיפן.
ממצאים דומים נצפו כאשר נבדקו שיעורי ההישרדות בקרב החולות שהשתתפו במחקר.
