רמות גבוהות מאוד של טריגליצרידים אינן רק נתון חריג בבדיקת הדם. אצל חולים עם היפרטריגליצרידמיה קשה, הן עלולות להוביל לדלקת לבלב חריפה, מצב כואב ומסוכן, שלעתים מחייב אשפוזים חוזרים ואף עלול לסכן חיים. כעת, תוצאות שני מחקרי Phase III מצביעות על כך ש־plozasiran עשויה לא רק להפחית בצורה חדה את רמות הטריגליצרידים, אלא גם לצמצם באופן משמעותי את הסיבוך הקליני שממנו חוששים יותר מכול.
התרופה נבחנה במחקרי SHASTA-3 ו־SHASTA-4, מחקרים גלובליים, אקראיים, כפולי־סמיות ומבוקרי פלצבו, שכללו יחד 757 מבוגרים עם היפרטריגליצרידמיה קשה. המשתתפים קיבלו plozasiran 25 mg בהזרקה תת־עורית אחת לשלושה חודשים, או פלצבו. בניתוח משולב ומתוכנן מראש של שני המחקרים, הטיפול הפחית ב־78% את שיעור כלל אירועי דלקת הלבלב החריפה בהשוואה לפלצבו. הירידה היחסית המקבילה הייתה RR 0.22, עם הפחתת סיכון מוחלטת של 4.1% ומספר נדרש לטיפול של 24 במשך שנה כדי למנוע אירוע אחד.
כיצד פועלת התרופה?
Plozasiran היא תרופה המבוססת על RNA interference – RNAi, טכנולוגיה המאפשרת להשתיק באופן ממוקד את ייצורו של חלבון מסוים. במקרה זה המטרה היא APOC3 – Apolipoprotein C-III, חלבון המיוצר בעיקר בכבד ומעכב את פירוקם ואת סילוקם של חלקיקים עשירים בטריגליצרידים מהדם.
הפחתת הייצור של APOC3 מאפשרת לגוף לפנות חלקיקים אלה ביעילות רבה יותר. התוצאה היא ירידה עמוקה ומתמשכת ברמות הטריגליצרידים, ובהתאם לנתונים החדשים, גם הפחתה אפשרית בסיכון לדלקת לבלב.
ירידה עמוקה ומתמשכת בטריגליצרידים
לאחר 12 חודשים נרשמה ירידה חציונית של 79% ברמות הטריגליצרידים במחקר SHASTA-3 ושל 81% במחקר SHASTA-4. יותר מ־90% מהמטופלים בשני המחקרים הגיעו לרמות הנמוכות מ־500 מ״ג/ד״ל, הסף המקובל להגדרת היפרטריגליצרידמיה קשה. יותר ממחציתם אף הגיעו לרמות הנמוכות מ־150 מ״ג/ד״ל.
בקרב מטופלים שרמת הטריגליצרידים שלהם הייתה לפחות 500 מ״ג/ד״ל ושעברו בעבר אירוע של דלקת לבלב, הירידה בשיעור האירועים הגיעה ל־91%. בקבוצה זו הפחתת הסיכון המוחלטת הייתה 34%, והמספר הנדרש לטיפול במשך שנה היה שלושה בלבד. עם זאת, מדובר בניתוח של תת־קבוצה בסיכון גבוה, ולכן יש לפרש את גודל ההשפעה בזהירות.
מה ידוע על הבטיחות?
אירועים חריגים שהופיעו או החמירו במהלך הטיפול (Treatment-Emergent Adverse Events – TEAEs) דווחו אצל 73% מהמטופלים, הן בקבוצה המשולבת שקיבלה plozasiran והן בקבוצת הפלצבו. נתון זה אינו מעיד בהכרח שכל האירועים נגרמו מהתרופה. אירועים חריגים חמורים דווחו אצל 8.3% מהמטופלים ב־plozasiran, לעומת 10% בקבוצת הפלצבו. הפסקת הטיפול עקב אירוע חריג הייתה נדירה: 1.4% לעומת 0.8%, בהתאמה.
בין התופעות השכיחות יותר נכללו החמרה בשליטה הגליקמית ושלשול. תגובות במקום ההזרקה היו נדירות יחסית, ולא זוהו אותות בטיחות חדשים הנוגעים לטסיות, לאנזימי כבד או לעלייה בשומן הכבדי.
מדוע התוצאות חשובות?
תרופות להפחתת שומנים נמדדות בדרך כלל לפי השינוי בערכי המעבדה. אולם מאחורי הנתון המרשים של ירידה בטריגליצרידים מסתתרת שאלה חשובה יותר: האם השינוי המעבדתי אכן מונע אירועים קליניים משמעותיים?
התוצאות של SHASTA-3 ו־SHASTA-4 מספקות תשובה מעודדת. הפחתה באירועי דלקת הלבלב עשויה להיות בעלת משמעות ממשית עבור החולים, פחות כאב, פחות אשפוזים ופחות סיכון לסיבוכים. גם האפשרות למתן טיפול אחת לרבעון עשויה להקל על ההתמדה בהשוואה לטיפולים הניתנים בתדירות גבוהה יותר.
עם זאת, חשוב לסייג: הנתונים המפורטים הוצגו בכנס ESC 2026 ופורסמו על ידי החברה המפתחת. נכון למועד כתיבת המאמר, התוצאות המלאות עדיין לא פורסמו כמאמר שעבר ביקורת עמיתים. יהיה צורך להעריך את הבטיחות לאורך זמן, את יעילות התרופה באוכלוסיות שונות ואת מקומה ביחס לטיפולים הקיימים.
עבור הרוקחים, plozasiran מדגימה שינוי רחב יותר בעולם התרופות: מעבר מטיפול כללי בגורמי סיכון להתערבות גנטית ממוקדת, שנועדה להשפיע לא רק על ערך בבדיקת דם, אלא על הסיבוך הקליני עצמו.
