האם שבוע אחד של תרגול אינטנסיבי של מדיטציה והתערבויות גוף–נפש יכול להשאיר חותם ביולוגי מדיד? מחקר של חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו מצא כי לאחר ריטריט בן שבעה ימים הופיעו אצל המשתתפים שינויים בפעילות המוח, במערכת החיסון, בחילוף החומרים ובמערכות הטבעיות לוויסות כאב.
הממצאים, שפורסמו ב־Communications Biology, מעניינים במיוחד משום שהחוקרים לא הסתפקו בשאלונים על תחושות ורווחה נפשית, אלא שילבו הדמיית מוח מסוג fMRI עם בדיקות מולקולריות מקיפות של דגימות דם.
עם זאת, לפני שמסיקים שמדיטציה “מחווטת מחדש את המוח בשבעה ימים”, חשוב להבין מה בדיוק נעשה במחקר, ומה הוא עדיין אינו מסוגל להוכיח.
שבעה ימים – אבל כ־33 שעות של מדיטציה
במחקר השתתפו 20 מבוגרים בריאים, שהשתתפו בריטריט מגורים בן שבעה ימים בהנחיית Joe Dispenza. במהלך השבוע הם עברו הרצאות, כ־33 שעות של מדיטציה מודרכת, תרגולי גוף–נפש ופעילויות קבוצתיות.
חלק מהפעילויות כללו גם open-label placebo – התערבות שבה המשתתפים יודעים שהם אינם מקבלים טיפול רפואי פעיל, אך נעשה שימוש בציפייה, בהקשר הטיפולי ובחוויה עצמה כדי לבחון כיצד אלה עשויים להשפיע על תגובות ביולוגיות.
לפני הריטריט ולאחריו עברו המשתתפים בדיקות fMRI ונלקחו מהם דגימות דם. החוקרים בחנו בין היתר חלבונים, מטבוליטים, מולקולות RNA זעירות, פעילות חיסונית ומסלולים הקשורים לתפקוד מערכת העצבים.
המוח בזמן מדיטציה: פחות פעילות – אבל אולי יותר יעילות
אחד הממצאים הבולטים הופיע בסריקות המוח. לאחר הריטריט נצפתה במהלך המדיטציה ירידה בפעילות באזורים הקשורים לעיבוד פנימי ול”פטפוט” המנטלי המתמשך.
החוקרים פירשו זאת כאפשרות לכך שהמוח נעשה יעיל יותר במהלך התרגול: במקום לגייס פעילות נרחבת כדי להגיע למצב המדיטטיבי, הוא עשוי להשיג אותו באמצעות פעילות ממוקדת יותר.
במקביל נמצאו שינויים בקישוריות בין רשתות מוח שונות, וחלקם היו קשורים לעוצמת החוויות הסובייקטיביות שעליהן דיווחו המשתתפים.
סימנים לנוירופלסטיות – דווקא דרך הדם
אחד הניסויים המסקרנים ביותר לא נעשה ישירות במוחם של המשתתפים.
החוקרים לקחו פלזמה שנאספה לפני הריטריט ולאחריו, וחשפו אליה תאי עצב שגודלו במעבדה. כאשר הנוירונים נחשפו לפלזמה שנלקחה לאחר הריטריט, הם פיתחו שלוחות עצביות ארוכות יותר וקשרים רבים יותר.
הממצא עשוי להצביע על כך שהשינויים המולקולריים שהתרחשו בדם יצרו סביבה המעודדת תהליכים הקשורים ל־neuroplasticity – יכולתו של המוח להשתנות, להסתגל וליצור קשרים חדשים.
עם זאת, מדובר בניסוי מעבדתי. הוא אינו מוכיח שבתוך שבעה ימים נוצרו בפועל יותר נוירונים או קשרים עצביים במוחם של המשתתפים.
גם מערכת החיסון וחילוף החומרים השתנו
בדיקות הדם חשפו תמונה רחבה אף יותר.
החוקרים זיהו שינויים במסלולים הקשורים למערכת החיסון. מעניין במיוחד שנצפתה עלייה הן באותות פרו־דלקתיים והן באותות אנטי־דלקתיים. לכן אין מדובר פשוט ב”הפחתת דלקת”, אלא ככל הנראה בתגובה חיסונית מורכבת יותר.
בנוסף נמצאו שינויים במטבוליזם. תאים שנחשפו לפלזמה שנאספה לאחר הריטריט הראו עלייה במטבוליזם גליקוליטי – שימוש מוגבר בגלוקוז להפקת אנרגיה. החוקרים סבורים שהממצא עשוי להצביע על מצב מטבולי גמיש ומסתגל יותר.
נמצאו גם שינויים במולקולות RNA קטנות ובדפוסי ביטוי מולקולריים הקשורים לתפקוד המוח.
מערכת שיכוך הכאב הטבעית של הגוף
ממצא נוסף שעורר עניין היה עלייה ברמות אופיואידים אנדוגניים בדם.
אלה חומרים שהגוף מייצר באופן טבעי ופועלים על מערכות ביולוגיות המשתתפות בוויסות כאב , אותן מערכות שעליהן פועלות גם תרופות אופיואידיות.
הממצא אינו אומר שמדיטציה יכולה להחליף משככי כאבים, אך הוא מעלה שאלה מעניינת למחקר עתידי: האם התערבויות גוף–נפש אינטנסיביות מסוגלות להפעיל במידה משמעותית את מנגנוני שיכוך הכאב הטבעיים של הגוף?
החוקרים מתכננים לבחון אפשרות זו גם בקרב אנשים הסובלים מכאב כרוני.
ומה הקשר לחומרים פסיכדליים?
אחד הממצאים המסקרנים ביותר היה הדמיון בין חלק מדפוסי הקישוריות המוחית שנצפו לאחר הריטריט לבין דפוסים שתוארו במחקרים על חומרים פסיכדליים כגון פסילוסיבין.
המשתתפים מילאו את שאלון MEQ-30 – Mystical Experience Questionnaire, המודד בין היתר תחושות של אחדות, התעלות ושינוי בתפיסת המציאות. הציון הממוצע עלה מ־2.37 לפני הריטריט ל־3.02 לאחריו.
ככל שהחוויה המיסטית שדווחה הייתה חזקה יותר, כך נמצאה נטייה לאינטגרציה גדולה יותר בין אזורים שונים במוח.
אולם החוקרים מדגישים שאין פירוש הדבר שמדיטציה ופסילוסיבין יוצרים מצב מוחי זהה. ייתכן שיש שתי דרכים שונות מאוד להגיע למצבי תודעה משתנים מפעילות חלק ממנגנוני המוח המשותפים.
המגבלה החשובה: אי אפשר לייחס את הכול למדיטציה
למרות התוצאות המרשימות, מדובר במחקר קטן, תצפיתי וללא קבוצת ביקורת, שכלל 20 משתתפים בריאים בלבד.
יתרה מכך, המשתתפים לא רק עשו מדיטציה. הם שהו במשך שבוע בסביבה יוצאת דופן ועברו במקביל הרצאות, תרגולים, פעילות קבוצתית והתערבויות .open-label placebo לכן אי אפשר לדעת איזה מרכיב' או איזה שילוב של מרכיבים אחראי לשינויים.
גם משך ההשפעה אינו ידוע. המחקר מראה מה השתנה מיד לאחר השבוע האינטנסיבי, אך אינו מוכיח שהשינויים נשמרים לאורך חודשים או שנים.
השורה התחתונה
המחקר מספק ראיות מסקרנות לכך ששבוע אינטנסיבי של התערבויות גוף–נפש יכול להיות מלווה בשינויים ביולוגיים מדידים במוח ובדם, בקישוריות מוחית, במערכת החיסון, במטבוליזם, במנגנוני ויסות כאב ובסמנים הקשורים לנוירופלסטיות.
אבל “שבעה ימים של מדיטציה מחווטים מחדש את המוח” היא עדיין מסקנה מרחיקת לכת. כדי לדעת האם המדיטציה עצמה גורמת לשינויים, האם הם בעלי משמעות קלינית וכמה זמן הם נמשכים, יהיה צורך במחקרים גדולים ומבוקרים. בינתיים, המחקר מספק הצצה מרתקת לקשר ההדוק שבין חוויה נפשית לבין הביולוגיה של המוח והגוף.
הערה: אחד ממחברי המחקר, Joe Dispenza, מועסק בחברה המציעה את הריטריט שנבדק; יתר החוקרים הצהירו שאין להם ניגודי עניינים. המחקר נתמך בין היתר על ידי InnerScience Research Fund. זה לא מבטל את התוצאות, אבל בהחלט מידע שחשוב להביא בחשבון בפרשנות שלהן.
