האם כל המשקאות האלכוהוליים משפיעים על הבריאות באותה מידה? מחקר רחב היקף שכלל יותר מ־340 אלף מבוגרים מציע שהתשובה מורכבת יותר מכפי שנהוג לחשוב. בעוד שצריכת אלכוהול גבוהה נקשרה לעלייה בתמותה ללא קשר לסוג המשקה, בצריכה נמוכה עד מתונה נמצא הבדל בולט: שתיית בירה, סיידר ומשקאות חריפים נקשרה לסיכון גבוה יותר לתמותה, בעוד שצריכת יין נקשרה לסיכון נמוך יותר.
עם זאת, החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר תצפיתי, ולכן אין להסיק ממנו ששתיית יין כשלעצמה מגינה מפני מחלות או מאריכה חיים.
יותר מ־340 אלף משתתפים ומעקב של 13 שנה
החוקרים ניתחו נתונים של 340,924 מבוגרים שהשתתפו ב־UK Biobank. הרגלי צריכת האלכוהול תועדו באמצעות שאלוני תזונה, והמשתתפים חולקו לקבוצות בהתאם לכמות האלכוהול הטהור שצרכו.
פחות מ־20 גרם אלכוהול בשבוע הוגדרו כאי־שתייה או שתייה מזדמנת. צריכה נמוכה הוגדרה בגברים כ־20 גרם בשבוע עד 20 גרם ביום, ובנשים כ־20 גרם בשבוע עד 10 גרם ביום.
צריכה מתונה הוגדרה כ־20–40 גרם ביום בגברים ו־10–20 גרם בנשים. מעל 40 גרם ביום בגברים ומעל 20 גרם בנשים הוגדרו כצריכה גבוהה.
לשם המחשה, כוס יין של כ־150 מ”ל, פחית בירה של כ־355 מ”ל או מנת משקה חריף של כ־45 מ”ל מכילות בקירוב 14 גרם אלכוהול טהור.
המשתתפים היו במעקב במשך יותר מ־13 שנה בממוצע, והחוקרים בחנו תמותה מכל סיבה וכן תמותה מסרטן וממחלות לב וכלי דם.
כששותים הרבה – סוג המשקה כבר פחות משנה
הממצא הברור ביותר היה לגבי צריכה גבוהה של אלכוהול. בהשוואה לאנשים שלא שתו או שתו לעיתים רחוקות, צריכה גבוהה נקשרה לעלייה של 24% בסיכון לתמותה מכל סיבה, לעלייה של 36% בתמותה מסרטן ולעלייה של 14% בתמותה ממחלות לב וכלי דם.
כלומר, ברמות צריכה גבוהות לא נמצא “משקה עדיף”: הסיכון עלה ללא קשר לשאלה אם האלכוהול הגיע מיין, מבירה או ממשקאות חריפים.
אבל בצריכה נמוכה ומתונה התמונה השתנתה
הממצא המפתיע הופיע כאשר החוקרים בחנו בנפרד את סוגי המשקאות.
צריכה נמוכה עד מתונה של בירה, סיידר ומשקאות חריפים נקשרה לסיכון גבוה יותר לתמותה, בעוד שצריכת יין בכמויות דומות נקשרה דווקא לסיכון נמוך יותר.
ההבדל היה בולט במיוחד בתמותה קרדיווסקולרית. בקרב אנשים שצרכו יין ברמה מתונה נמצא סיכון נמוך ב־21% לתמותה ממחלות לב וכלי דם בהשוואה למי שלא שתו או שתו לעיתים רחוקות.
לעומת זאת, אפילו צריכה נמוכה של בירה, סיידר או משקאות חריפים נקשרה ל־9% עלייה בסיכון לתמותה קרדיווסקולרית.
הממצאים מצטרפים למחקר קודם של UK Biobank, שכלל 354,386 משתתפים ו־20,201 מקרי מוות. גם בו נמצא קשר בצורת U בין צריכת יין לתמותה מכל סיבה ולתמותה קרדיווסקולרית, בעוד שצריכת משקאות אלכוהוליים שאינם יין נקשרה באופן תלוי־מינון לעלייה ברוב סוגי התמותה שנבדקו.
האם יש משהו מיוחד ביין?
אחד ההסברים האפשריים הוא ההרכב הכימי של היין, ובעיקר יין אדום, המכיל פוליפנולים ותרכובות נוגדות חמצון שנחקרו בהקשר של בריאות כלי הדם והמערכת הקרדיווסקולרית.
אבל קיים הסבר נוסף, ואולי חשוב לא פחות: מי ששותה יין אינו בהכרח דומה למי ששותה בירה או משקאות חריפים.
צרכני יין נוטים יותר לשתות בזמן הארוחה, ולעיתים מאופיינים בתזונה איכותית יותר ובהרגלי חיים בריאים יותר. לעומת זאת, צריכת בירה ומשקאות חריפים עשויה להתרחש יותר מחוץ לארוחות ולהיות קשורה לדפוסי תזונה והתנהגות שונים.
החוקרים ניסו לנטרל סטטיסטית גורמים רבים, בהם מצב סוציו־אקונומי, אורח חיים, גורמי סיכון קרדיו־מטבוליים והיסטוריה משפחתית של סוכרת, מחלות לב וסרטן. עם זאת, במחקר תצפיתי לא ניתן לבטל לחלוטין את השפעתם של גורמים מערפלים.
לא מדובר בהמלצה להתחיל לשתות יין
זו אולי הנקודה החשובה ביותר בפרשנות המחקר. העובדה שנמצא קשר סטטיסטי בין צריכה מתונה של יין לבין תמותה נמוכה יותר אינה מוכיחה שהיין הוא שגרם לירידה בסיכון.
צריכת האלכוהול התבססה על דיווח עצמי בתחילת המחקר, ולא ניתן היה לעקוב באופן מלא אחר שינויים בהרגלי השתייה לאורך השנים. בנוסף, משתתפי UK Biobank נוטים להיות בריאים יותר מהאוכלוסייה הכללית – תופעה מוכרת שעלולה להגביל את יכולת ההכללה של התוצאות.
לכן, אין להסיק מהמחקר כי אדם שאינו שותה אלכוהול צריך להתחיל לשתות יין כדי להגן על הלב.
השורה התחתונה
המחקר מחזק מסר כפול: הכמות חשובה – אבל ייתכן שגם סוג המשקה חשוב. צריכת אלכוהול גבוהה נקשרה בבירור לעלייה בתמותה, ללא קשר לסוג המשקה. לעומת זאת, בצריכה נמוכה ומתונה נמצא פער מסקרן בין יין לבין בירה, סיידר ומשקאות חריפים.
השאלה שנותרה פתוחה היא האם היתרון שנצפה בקרב שותי היין נובע ממרכיבים המצויים ביין עצמו, מאופן השתייה, מהתזונה ואורח החיים הנלווים אליו – או משילוב של כל אלה. עד שיתקבלו ראיות חזקות יותר, הממצאים מעניינים מבחינה אפידמיולוגית, אך אינם מהווים המלצה רפואית להתחיל לצרוך אלכוהול.
